כאן השקט בלבד לי עונה רוח ים וצועק צופרים במרחק והנוף מדומה, מדומה ומועם בעבור שרחקת כל כך, והרוח נושבת אבק.
חלוני מול רחוב מנמנם וכחול ולפתע הגשם הרך והנוף ענקי, ענקי ואין קול בעבור שרחקת כל כך, והרוח נושבת אבק.
ופתאום הצלצול וקולך עוטף סוד, מדבר מאינסוף של מרחק והבית נעור והרוח נושבת אבק.
אני אוהבת את הכתיבה של תרצה אתר. לשמחתי פגשתי בבנה, נתן סלור, שהציע לי להלחין את השיר היפה הזה. תקווה והתרפקות הופכות כאן לאבק של התפקחות. תרצה אתר כותבת לאביה הנעדר, נתן אלתרמן.